חוגי בית לאירגון הבית והחיים - הטיפול בניירת ובבלגן

דף לחלוקה במפגש מס' 3

בשמת אבן-זהר

יש הרבה סוגים של ניירת: סוג אחד נכנס הביתה דרך הדואר, סוג אחר נכנס הביתה איתנו מהלימודים והעבודה, סוג אחר נכנס הביתה מכנסים, ימי עיון, הצגות וכדומה, סוג אחר נכנס עם הילדים מהגן או מבית הספר (או מהסיורים הלימודיים בחינוך הביתי!).

בתקופתנו, אנחנו מוצפים!

לכן, השיעור הראשון הוא: לחסום כל נייר לפני שהוא נכנס הביתה! ללמוד להגיד "לא, תודה!"

השיעור השני הוא: להיפטר מהניירות אחרי שכבר פלשו לביתנו...

איך אומרת פליי ליידי? שיטת התיוק הכי טובה היא פח האשפה (-:

דואר – חשבונות-->מעטפת החשבונות-->לטיפול ביום השבועי, בשעה השבועית

דואר זבל -->לזרוק מייד

-->קטלוגים לבדוק ואז לזרוק: סופרפארם, סופרמרקט קרוב, וכדומה: לסמן מבצעים, לגזור את הקופון/הריבוע, לשים בארנק, לזרוק השאר.

הזמנות -->להעתיק ליומן וללוח השנה, לשים ביומן, לקחת לאירוע ולזרוק שם.

לבדוק היטב שבאמת רוצים ויכולים ללכת! לא להעמיס על עצמנו!

מכתבים--> לענות מייד, ביום השבועי שמוקדש לניירת. אם קשה: לטלפן!

עיתונים-- > האם אנחנו קוראים אותם? האם נהנים מהם? אם לא – לבטל המנוי.

חומר מהלימודים – האם צריך? אפשר לזרוק?

פתקים – טלפונים: להעתיק לספר טלפונים/נייד. ) להשתדל להמנע מפתקים

פרטים: לרשום ביומן. )

ספרים – ללמוד לתרום מה שאין סיכוי שמישהו יקרא

עיתונים – לזרוק, לבטל

קלסרים לתיוק: קלסר לחשבונות

קלסר לתחומים ספציפיים

קלסר למס הכנסה, לדוגמא

קלסר לציורי הילדים, לדוגמא (בסוף השנה נותנים לילדים לזרוק ולנפות בעצמם)

להקדיש כל יום כמה דקות לטפל ב:

ערימות: כל יום 2 דקות עד שנשאר רק מה שמצריך טיפול, ואז לאט לאט מטפלים.

איך מחליטים מה לסלק מהבית?

שואלים את עצמנו על כל פריט סידרה של שאלות:

- האם אני אוהבת אותו?

- האם השתמשתי בו בשנה האחרונה?

- זה באמת זבל?

- יש לי עוד אחד, יותר טוב?

- אני באמת צריכה שניים כאלה?

- האם יש לו ערך רגשי שבזכותו אני אוהבת אותו?

- או שהוא גורם לי רגשי אשמה, ואני עצובה כל פעם שאני רואה אותו?

האם אני שומרת את זה רק בגלל החשש ש"אולי אצטרך את זה פעם"? האם אני באמת אשתמש בזה? האם לא יותר סביר שאשכח בכלל ששמרתי את זה ולא אמצא את זה אם במקרה כן ארצה?