הירהורים על אירגון הבית והחיים 12 – מחר מתחיל היום

ד"ר בשמת אבן-זהר

אם אני רוצה להתחיל את היום שלי ברגל ימין, אני חייבת להתחיל אותו אתמול.

כשאני מתחילה את יום המחר שלי עוד היום, זה אומר, שההרגלים שלי בסיומו של כל יום כבר נותנים לי את הפתיחה הטובה למחר.

איך מתנהלת שיגרת הערב שלי ביום טוב: קודם כל, היא מתחילה אחרי ארוחת הערב ולא לפני השינה. זה אומר שאני לא מחכה עד שאהיה הרוגה וכבר יהיה מאוחר וצריך לישון בשביל להזיז את עצמי סוף סוף ולעשות את ענייני הערב שלי.

שיגרת הערב מתחילה בעצם בזה שבשבע בערב (כך החלטנו בבית שלנו) ארוחת הערב על השולחן. אחרי ארוחת הערב, אנחנו עוזרים לילדים להתרחץ, עוזרים לקטן להתלבש בפיג'מה, והם במיטה. הקטן שלי אוהב פיג'מות, אבל אם צריך לקום מוקדם בבוקר ולנסוע לפעילות אני משכנעת אותו בכל זאת ללבוש את הבגדים למחר. גם הפיג'מות וגם הבגדים שלו הם חולצות טריקו או פוטר, ומכנסי טריקו או פוטר, לפי העונה. ההבדל הוא רק בציורים... אבל הקימה בבוקר הרבה פחות לחוצה אם הקטן כבר לבוש ומוכן. תמיד אפשר לחטוף נעליים וגרביים, להכניס קטן ישן למנשא, ולצאת.

עכשיו מפנים ומנקים את שולחן האוכל, מדיחים את הכלים, מנקים את משטחי המטבח ומבריקים את הכיור. בזכות ההרגלים שלי, הכיור שלי נקי כל הזמן, צריך רק לשטוף אותו. אם התלכלך קצת, אני מעבירה עליו את הסקוטש ברייט של הכלים עם טיפת נוזל כלים, כאילו היה סיר, ושוטפת. הפעולה האחרונה שלי במטבח היא לייבש במגבת את השיש, את הברז ואת הכיור. לאחר מכן אני יוצאת מהמטבח ומכבה את האור, מציצה על הכיור הנוצץ בחשיכה, ונכנסת לחדר האמבטיה כדי לנגב את ברז האמבטיה באותה מגבת. כעבור שניות בודדות הברז מבריק, ואני הולכת להניח את המגבת להתייבש על הדופן של מכונת הכביסה הפתוחה.

אז אני מכינה את התיק והבגדים למחר. במקרה שגם לגדולה שלי יש הכנות למחר, אני שולחת אותה להכין את הבגדים והתיק שלה עוד לפני הרחצה. בזמן שהיא בוחרת תחתונים נקיים להכין על המיטה ללבוש אחרי הרחצה, היא מכינה גם גרביים, חולצה ושמלה או חצאית למחר (נדיר שהיא תסכים ללבוש מכנסיים), ומוודאת שכל מה שיהיה נחוץ לה נמצא בתיק.

לקטן, אני מכינה את הבגדים ואת הבגדים להחלפה. אני בודקת שהנייד טעון, שהארנק, היומן, הטישו, העטים, המשקפיים וכל שאר הפריטים הנחוצים כבר מוכנים בתיק, לפי העניין, בודקת לפי היומן מה צריך להכין למחר, מכוונת שעון מעורר אם יש צורך, ומכינה את הבגדים שלי ואת הנעליים. אם צריך להכין אוכל בבוקר כדי לקחת איתנו, אני רושמת פתק ומשאירה על השולחן, מה להכין, כדי שלא אצטרך להתחיל לחשוב בבוקר, כשהמוח שלי לא פועל... דברים יבשים (כמו קורנפלקס אורגני ללא סוכר שאני לוקחת לכל ילד בקופסא קטנה) אני מכינה כבר מראש בתיק האוכל שלנו. המטבח ושולחן האוכל כבר נקיים, מפונים וממתינים בנוחיות להכנת האוכל מחר – לא כמו ביום לא מאורגן, שבו אין חשק להכין ארוחת בוקר כי המטבח מלוכלך והפוך, ואין איפה להניח את הארוחה כי שולחן האוכל מלוכלך ומלא דברים.

כל ההכנה הזאת בערב מעניקה לי שלווה.

הכנתי את התיק והבגדים בנחת, כשאני מרוכזת ויכולה לחשוב מה אני צריכה.

שום דבר לא מחכה לי, ואין לחץ, אני בסך הכל בדרך להתרחץ (ולהרדים את הילדים) ולישון.

כשאני הולכת להתרחץ, אני מצחצחת שיניים ובודקת בדבקית שמודבקת לי לראי שמעל לכיור באמבטיה: סעיף סעיף אני עוברת, ומוודאת שעשיתי הכל. להכין את התיק? כן. להכין בגדים למחר? כן. לרחוץ את הילדים? כן. לנקות שולחן האוכל? כן. להבריק את הכיור? כן. וכך הלאה.

תחושה של שלווה ושלמות נוחתת עלי כמו שמיכת פוך רכה ומנוערת.

הכל בסדר.

הכל במקום.

הכל בזמן.

טוב לי עם עצמי. אני שבעת רצון. אני יודעת שמחר בבוקר הכל יזרום חלק, ידפוק כמו שעון. כיוונתי את השעון לשעה כזאת, שיש לי מספיק זמן להתכונן גם אם יהיו עיכובים בלתי צפויים, ואין לי כמעט מה לעשות. לא יהיה לחץ בבוקר. אני אקום מאורגנת!

מתוקה שנת העובד.

באהבה,

בשמת