הירהורים על אירגון הבית והחיים 11 – שעת השינה

ד"ר בשמת אבן-זהר

ללכת לישון בזמן. כמה פעמים אמרו לנו את זה כשהיינו קטנים? ללכת לישון "בזמן". כמה זה מרגיז אותנו עד היום? כמה הילדים שלנו, אם יש לנו, מתווכחים איתנו על שעת השינה? כמה אנחנו מתנגדים ללכת לישון "בזמן"? כמה שנים כבר?

יש לנו המון תירוצים: "אני לא יכולה להירדם בשעה כזאת", "זה הביוריתמוס שלי", "אני לא בנאדם של בוקר", "אני זקוקה לזמן לעצמי אחרי שהילדים סוף סוף נרדמו", "אני בדיוק באמצע משהו, אם אפסיק עכשיו, לא אצליח להמשיך אותו מחר, כל הרעיונות הטובים יברחו לי", ועוד ועוד תירוצים.

כולנו מאמינות, שהתירוצים האלה הם סיבות אמיתיות כבדות משקל לכך שאין שום טעם או סיכוי לשנות את ההרגל הרע הזה שלנו. אבל אני כאן בשביל להודות באמת: אלה תירוצים, ושעת השינה המאוחרת שלנו היום – הורסת לנו את המחר.

הרפואה הסינית רואה בגוף 12 איברים אנרגטיים (יש עוד, אבל אני מתרכזת בשעון האנרגטי). 6 ייניים ו-6 יאנגיים, שבנויים בזוגות אנרגטיים. לדוגמא, שיא זרימת האנרגיה בכיס המרה (איבר יאנגי שבן זוגו הייני הוא הכבד, ושניהם שייכים ליסוד העץ) מגיעה לשיאה בין השעות 11 בלילה (23:00) ל-1 לפנות בוקר. אחריו, שיא זרימת האנרגיה של בן זוגו הכבד מגיעה לשיאה בין השעות 1-3 לפנות בוקר, ולאחר מכן שיא זרימת האנרגיה של הריאות (איבר ייני שבן זוגו היאנגי הוא המעי הגס) מתרחשת בשעות 3-5 לפנות בוקר, ובעקבותיה המעי הגס בין 5-7 בבוקר (שני איברים השייכים ליסוד המתכת). לפני כיס המרה, "שלושת המחממים" מגיעים לשיא פעילותם בין השעות 9-11 בלילה (21:00-23:00) והשעות של פעילות המינימום שלהם הן 9-11 בבוקר.

לפי הרפואה הסינית, כיס המרה, הכבד והריאות אמורים להתחזק בשעות האלה. כדי להתחזק ולהגיע לשיא בריאותם, הם אמורים לעשות את התהליכים שלהם כאשר אנחנו ישנים. גוף במנוחה מאפשר לאנרגיה באיברים האלה להתחדש. איבר בריא, מתפקד וחזק תומך הלאה באיבר הבא אחריו. לעומתו, איבר חלש, שאינו מצליח למלא את המאגרים שלו במועדו, יחליש גם את האיבר הבא אחריו.

אם כן, כאשר כיס המרה, לדוגמא, לא מצליח לנוח ולהתמלא כראוי, הוא מחליש את הכבד. חולשה כזאת קשורה למשל לכעס שלנו. ככל שנהיה יותר חלשות בתחום זה, כך יתגבר הכעס בגוף שלנו. בהמשך, הם יחלישו את יסוד המתכת, שקשור למשל בהיגיון שלנו, בחדות החשיבה, ובכוח הרצון שלנו. אלה כמובן הערות שטחיות ביותר, ובכל זאת אני יודעת שאצל רובנו הן מדליקות נורה אדומה מהבהבת.

ההחלשה השיטתית של כל רמות התיפקוד שלנו מתרחשת במשך שנים, בשרשרת ההולכת ונחלשת של האיברים. כל איבר חלש מחליש את הבא בתור, ובהדרגה נחלשת כל המערכת. אנחנו הולכות ויוצאות מאיזון, התיפקוד שלנו הולך ונפגע.

למרבה ההפתעה, גם הרפואה המערבית מצאה ממצאים מקבילים. נמצא לאחרונה במחקרים, שבלוטת יותרת הכליה (האדרנל) שלנו אמורה לנוח משעה 11 בלילה! ואם היא לא זוכה למנוחה הזאת, אז היא נחלשת והולכת בהדרגה, ומחלישה בתורה איברים אחרים התלויים בתיפקוד התקין והמלא שלה. בלוטה זו קשורה להתמודדות שלנו עם הלחץ בחיינו (סטרס, עקה), ולכן לא פלא שפגיעה בתיפקוד שלה מפחיתה את יכולתנו להתמודד עם כל מיני סוגים של לחץ ומתח.

אם כן, לא חשוב איך נכנה את חלקי הגוף שלנו ואיך נצייר את המבנה שלהם, בסופו של דבר נגיע למסקנות דומות לגבי הצרכים שלו. והצרכים של הגוף, כלומר שלנו, הם להיות ישן לכל הפחות בין השעות 11 בלילה ל-5 בבוקר ("שלושת המחממים" שלי זקוקים למנוחה שלהם בין 9-11 בלילה, ולכן אצלי אני בטוחה ש-11 בלילה היא שעת שינה מאוחרת מדי עבורי כרגע).

בואו נוסיף עוד משתנה אחד למשוואה שלנו: שעות החושך ושעות האור. כידוע, אנחנו שייכים למין ממשפחת היונקים, שהוא חיית-יום. אנחנו מבעלי החיים הערים ביום וישנים בלילה, בניגוד למשל לטורפים ליליים הישנים ביום וערים בלילה.

כל זמן שחיינו כפי שהטבע, או אלוהים, ברא אותנו, באופן טבעי (-: , חיינו רוב הזמן לפי שעות האור שעמדו לרשותנו. המצאת החשמל שינתה זאת בצורה דראסטית, וכמו שמתברר לגבי המצאות מודרניות רבות, יחד עם השיפור ברמת החיים הגיעו גם הנזקים הגדולים. מה שנראה כמו החופש לבטל את כבלי הטבע, ולארגן לעצמנו אור כמו-אור-יום בכל שעה שנחפוץ, התברר כהפקרות. חוקי הטבע עדיין שולטים בנו, החופש היה אשלייה, כי יש לו מחיר כבד, מחיר שהולך ומתגלה במלואו לכולם.

אנחנו חיים בתרבות ששעות הפעילות שלה נקבעות לפי זמינות החשמל וזמינות הטלביזיה והרדיו. מרגע שהטלביזיה סיימה את שידוריה בחצות, נוהג שהתמסד בראשית ימי הטלביזיה בארץ, ממש בסוף שנות השישים של המאה העשרים, הפכה שעת חצות לשעת השינה המקובלת של הבוגרים. אם בתקופת טרום-הטלביזיה היה נהוג ללכת לישון בסביבות 9-10 בלילה ברוב הבתים, הרי שעם חדירתה לתרבות הישראלית הפכה השעה הזאת לשעת החדשות ושיא הצפייה. עכשיו, גם מי שאין לו טלביזיה בבית, או שאינו צופה בה, כבר הפנים את הנורמות התרבותיות החדשות לגבי שעות השינה ה"נורמליות".

הגיע הזמן לעשות שינוי. כי בנו, זה פוגע. בבריאות שלנו ובתיפקוד שלנו. אם את קמה בבוקר מאוששת ומלאת מרץ, מוכנה ליום חדש מאורגן ומסודר, מבצעת את שיגרת הבוקר שלך בקלות ובחיוך (קמה, מסדרת את המיטה, מתארגנת באמבטיה ומעבירה "ויש" בשירותים, מתלבשת עד הנעליים בבגדים שהכנת מראש, אוכלת את ארוחת הבוקר שלך) ופונה למשימות הבאות – שעת השינה שלך כנראה בסדר…

אבל כשאני קמה בבוקר עייפה, מגיעה להכין ארוחת בוקר רק ב-12 בצהריים, ובערב מגלה שכל היום עשיתי דברים אבל אפילו פריט אחד לא נמחק מהרשימה של הדברים שרציתי והייתי צריכה לבצע – זה יום לא ממוקד, שהתחיל קודם כל בשעת שינה מאוחרת מדי אתמול בלילה.

אז האתגר החדש שלנו: להיות במיטה, בעיניים עצומות, לפני השעה 23:00. ב-22:59 אנחנו מצפות למצוא את עצמנו כבר במיטתנו, רצוי ישנות. אבל גם אם אנחנו לא מצליחות להירדם, אל דאגה. זהו הרגל חדש. ייקח לגוף קצת זמן להתרגל להירדם בשעה הזאת (28 ימים אולי?). כשעוצמים עיניים נפסק אובדן רוב האנרגיה מגופנו, והמנוחה יכולה להתחיל עוד לפני ההירדמות.

חלומות פז,

בשמת