הירהורים על אירגון הבית והחיים 10 – קוביות הזמן

ד"ר בשמת אבן-זהר

הדברים שאמורים להיעשות בבית ייעשו בקוביות קטנות של זמן. לא יום ניקוי שלם, שבו מבלים שעות על שעות בעבודת פרך של סדר וניקיון, אלא דקות ספורות כל יום, שמצטברות ביחד לכלל בית מסודר ונקי.

בשכבת הקוביות הראשונה נמצא את ההרגלים היומיומיים, שבזכותם הבית יכול להיות נקי ומסודר למראה – כל הזמן. אם כל בוקר אנחנו מסדרות את המיטה ומעבירות "ויש" בשירותים, אז חדר השינה שלנו נראה תמיד מסודר, והשירותים תמיד נקיים אפילו בלי "ניקוי יסודי".

אם במשך היום אנחנו מצליחות ליישם את העיקרון "להחזיר למקום" ולהזכיר גם לילדים, אז החדרים יהיו באופן קבוע די מסודרים. אם אנחנו מקדישות כל יום חמש דקות לאחד החדרים, שבהן אנחנו מסלקות מהחדר דברים מיותרים – החל מדברים גדולים כמו רהיטים, וכלה בדברים קטנים כמו פיצ'פקעס – אז תוך כמה שבועות או חודשים החדר ייראה מזמין ונוח.

בשכבת הקוביות השניה נמצא את ההרגלים השבועיים. אם מדובר בסדר ובניקיון של הבית, אז ההרגלים השבועיים הרלבנטיים הם היום הקבוע שבו בודקים את המקרר ורושמים מה חסר (ודרך אגב גם מפנים ממנו כל מיני שאריות שאפילו חתולי הזבל כבר לא יאכלו), היום שבו מטפלים בחשבונות ובניירת (ודרך אגב זורקים עוד כמה ניירות ומתייקים אחרים), היום של "ברכת הבית השבועית", היום שבו משקים את העציצים (כך שלא יבלו ויתייבשו לנו) ועוד.

בשכבת הקוביות השלישית נמצא את ההרגלים החודשיים. הרגל חודשי מסוג אחד הוא משהו שעושים פעם בחודש, למשל, החלפת פילטר בריטה, או תשלום שכר דירה. הרגל חודשי מסוג אחר הוא החלוקה החודשית לאיזורי הבית, שבה כל שבוע מוקדש לחדר או לחדרים אחרים. למשל, השבוע השני בכל חודש מוקדש למטבח. זה השבוע שבו נשטוף באופן יסודי את רצפת המטבח, למשל. יש כאלה שמכניסות בשיגרת הערב היומית שלהן העברת סמרטוט זריזה על רצפת המטבח, אבל זה למתקדמות בלבד. כמו כן, אני מזמינה את כולן לקחת לתשומת לבן, שעד שהמטבח לא מפונה מכל או לפחות מרוב הדברים המיותרים שבו – לא מתחילים לעשות בו ניקיון יסודי. בכל מקרה, אם אין רהיטים מיותרים במטבח שעומדים על הרצפה, אפשר לשטוף בו רצפה. אבל אם השיש מלא בבלגן שמקומו בפח, בבית של מישהו אחר או בארון אצלכן – קודם כל תקדישו את הזמן שלכן בשבוע המטבח כדי לפנות את השיש, חמש דקות כל יום.

אני שוב מזכירה: אם אתן נהנות, ועברו חמש דקות אבל אתן עדיין רואות כמה דברים שהייתן מסלקות בשמחה, מותר להוסיף עוד חמש או עשר דקות – אבל אחרי רבע שעה, זהו! מפסיקים בכל מקרה!

והסיבה לכך היא, שאחד הדברים שהביאונו עד הלום הוא הנטייה להיסחפות. אנחנו נסחפות, מגזימות בקלות, עושות יותר מדי, ואחר כך בעצם מגלות באיחור גדול שהעמסנו על עצמנו יותר מדי, שעבדנו קשה מדי, שלא הרגשנו איך הזמן בורח לנו – והכי גרוע, מחר נגיד לעצמנו "טוב, עשיתי כל כך הרבה אתמול, היום אתן לעצמי חופש", וככה קילקלנו לעצמנו את הדבר הכי חשוב, שהוא יצירת הרגלים בריאים ועקביים.

יותר חשוב להתרגל לעשות קצת כל יום – מאשר "להספיק" לפנות הרבה.

זה לא חשוב אם ייקח לנו תשעה חודשים במקום חודש לפנות את המטבח – יותר חשוב שנצליח להתמכר להרגל למיין ולפנות חמש דקות כל יום. כי ההרגל היומיומי של פינוי הדברים, הוא החשוב.

בשכבת ההרגלים הבאה יש דברים שעושים לא כל יום, לא כל שבוע, לא כל חודש – אלא פעם בכמה זמן. כל שלושה חודשים, או פעמיים בשנה, או פעם בשנה. את אלה אנחנו רושמות בדף המתאים ב"יומן ניהול הבית", וכשמגיע החודש שהם רשומים בו, עושים אותם. למשל, אנחנו מחליפים מברשת שיניים כל שלושה חודשים. לכן, אם החלפנו מברשות שיניים בראשית ינואר 2007, אני ארשום ביומני בשבוע הראשון של אפריל: "להחליף מברשות שיניים". זה יהיה רשום גם בדף ביומן ניהול הבית: החלפת מברשות שיניים – 1.1, 1.4, 1.7, 1.10.

לדוגמא, חדר השינה שלנו: התחלנו עם סידור המיטה מדי בוקר. החדר כבר נראה הרבה יותר טוב, אבל עדיין, מתחת למיטה יש כמה קופסאות שדחפנו שם, על השידות יש בלגן של דברים, על הכסא יש ערימות שעוד רגע יפילו אותו, ואת הארון אי אפשר לסגור מרוב דברים. אז איך ומתי מנקים שם?

בהרגלים יומיומיים:

– כל בוקר נסדר את המיטה (דקה?).

– פעם ביום נשים טיימר על חמש דקות, ונפנה את המקום הכי זוועתי (הרצפה? השידות?) עד שהטיימר מצפצף. סה"כ: שש דקות ביום.

בהרגלים שבועיים:

- פעם בשבוע נעביר שם סמרטוט זריז ב"ברכת הבית השבועית". רק על מה שפנוי, בלי הזזת רהיטים. ייתכן שזה ייצא רק פעם בשבועיים, אם יש לכן בית גדול ועשר דקות מספיקות למריחת סמרטוט רק על חצי בית. זה לא צריך להיות מושלם! זה רק צריך להיראות בסדר.

- פעם בשבוע ננקה את המראה, אם יש שם מראה, בזמן "ברכת הבית השבועית". יש לרשותנו עשר דקות לעבור עם שפריצר וסמרטוט על כל המראות בבית. מה שהספקנו – הספקנו.

- פעם בשבוע נחליף את כלי המיטה. אם יש גם ילדים בבית, והם כבר לא תינוקות, אפשר לשלב אותם בהחלפת כלי המיטה. למשל, מכריזים על תחרות: "עכשיו כולם עומדים ליד המיטה שלהם, ומפשיטים את הציפיות והסדין. מי שמגיע ראשון עם כלי המיטה שלו לערימה – מקבל פרס!" וזו רק שיטה אחת. הפרס, אגב, יכול להיות: לזכות לאכול בצלחת האהובה על ילדי, שיש ממנה רק עותק אחד; לזכות להצטרף לאבא להליכה לסופרמרקט; לזכות לבחור את הסרט שהילדים רוצים לראות, ועוד ועוד. זה לא חייב להיות משהו שקונים, וזה לא חייב להיות ממתקים (-: (סה"כ: עשר דקות בשבוע לכל היותר).

בהרגלים חודשיים:

- השבוע הרביעי בכל חודש מוקדש לחדר השינה. לכן, פעם בחודש נשטוף את הרצפה בחדר השינה באופן יסודי.

- פעם בחודש ננקה את האבק מהשידות, בתנאי שכבר פינינו מהן את כל הבלגן!

- פעם בחודש ננקה עוד דברים בחדר השינה: חלונות? תמונות? טלביזיה? מדפים? שטיח?

בעיקרון, רצוי שיהיו כמה שפחות דברים בחדר השינה, ובמיוחד כמה שפחות דברים שסופגים אבק. לניקוי היסודי שלהם מגיעים אך ורק כאשר סיימנו, או כמעט סיימנו, לפנות דברים מיותרים מחדר השינה.

כי גם פה יש סדר עדיפויות: לפני הכל, את הזמן שלנו אנחנו נקדיש לפינוי דברים מיותרים מהחדר. רק אחרי שהחדר התפנה מכל מה שהלך לפח, לצדקה או לחדר אחר בבית, אפשר להקדיש את הזמן של חדר השינה לניקוי שלו, בשבוע שמוקדש לחדר השינה.

הואיל ושבוע שלם מוקדש לחדר השינה, אפשר בהחלט לחלק את הניקוי כך, שכל יום נעשה רק דבר אחד במשך כמה דקות. שטיפה יסודית של חדר השינה תיקח בדרך כלל חמש דקות... את השטיפה אפשר לעשות ביום של "ברכת הבית השבועית" כך, שנקדיש עשר דקות להעברת סמרטוט בכל שאר הבית, ואז נשטוף רק בחדר השינה שטיפה יסודית.

אצלי ניקוי הבית הוא בימי חמישי. ביום חמישי בבוקר, אני מפשיטה את כלי המיטה משני המזרונים במקום לסדר את המיטה, ומכניסה את כלי המיטה למכונת הכביסה. ברוב המקרים, הכביסה מתייבשת באותו היום וחוזרת למיטה בלי צורך לקפל ולהכניס לארון. כך אני משלבת את סידור המיטות היומי עם הכביסה היומית וחוסכת זמן והשקעה.

בהערה מוסגרת אני מזכירה לכל הפרפקציוניסטיות: הכנת שקית של דברים למסור לצדקה, אבל היא עדיין תקועה אצלך? תיפטרי מהפרפקציוניזם. תמצאי מקום שאת כן מגיעה אליו, ותשאירי שם. במקומות פתוחים רצוי להשאיר בשקית פתוחה בתוך קופסת קרטון מהסופרמרקט, אולי אפילו עם פתק "בבקשה לקחת". הסיבה להשאיר פתוח היא כדי שלא יחשבו שמדובר בחפץ חשוד. אלה שגרות באיזור עירוני יכולות להשאיר ליד גדר הבית למטה, והכל ייעלם. אחרות יכולות להשאיר ליד בית הכנסת, בעיר כשהן מגיעות אליה פעם בשבוע או שבועיים, או לשלב אתר צדקה בתוך המסלול שלהן.

באהבה,

בשמת אבן-זהר