הירהורים על אירגון הבית והחיים 4 – מהי המטרה שלנו?

ד"ר בשמת אבן-זהר

לפעמים, כשאנחנו מתחילות לאמץ לעצמנו הרגלים מאורגנים יותר, או אפילו כשאנחנו רק מתחילות לחשוב על האפשרות לסדר ולנקות את הבית שלנו, תוקפים אותנו ספקות קשים. יש ספקות מכל מיני סוגים. ספק אחד כזה דואג מאוד: רגע, עכשיו אני אהפוך להיות עקרת בית מסודרת ונקייה? מה, אלה כל החיים שלי מעכשיו? מי אמר שזה התפקיד שלי בכלל? לאן הביא אותי שיחרור האשה – לזה שאני האחראית לסדר ולניקיון בבית שלי?

אני פמיניסטית, ולכן הנושא הזה חשוב לי. אני פמיניסטית שמאמינה שנשים וגברים ראויים לזכויות שוות בחברה, לשכר שווה תמורת עבודה שווה, לחופש ושיחרור משיעבוד, ולכבוד הדדי.

אם אנחנו לומדות בחוגי הבית לסדר ואירגון לעשות דברים שלא עשינו קודם, כמו למשל להבריק את הכיור, או לסדר את המיטה, או להיפרד מחפצים, או להעביר "ויש" בבית השימוש כל יום – האם זה לא אומר שאנחנו הופכות להיות "עקרת הבית הקטנה" ומגבילות את עצמנו לדל"ת אמות של הבית? האם זה לא אומר שאנחנו מקבלות כמובן מאליו שזה התפקיד שלנו, "כנשים", לטפל בבית ובמשפחה? מה המטרה של השיטה הזאת?

אפשר לומר, שיש יותר ממטרה אחת.

הרבה דברים למדתי בשנים האחרונות, ואחד החשובים שבהם היה, שעבורי, כמו עבור נשים רבות אחרות (אולי גם לגברים, אבל את זה אני לא יודעת), הבית הוא אני.

מה זה אומר?

זה אומר, שכאשר הבית מבולגן – המוח שלי מבולגן ואני לא מוצאת את עצמי. כאשר אני רואה ליכלוך – לא טוב לי עם עצמי. כאשר כל מיני ערימות מצטברות – אצלי מצטברות אבנים שרובצות על הלב. ולהיפך: כשהבית שלי נקי ומסודר, אין ערימות, החשבונות מטופלים, שולחן העבודה נקי, סיר מתבשל על האש, הכיור מבריק ומצוחצח, השירותים נקיים ויש לי רשימה מסודרת של "דברים לעשות היום", שהסעיפים בה הולכים ונמחקים – טוב לי. אני מרגישה נהדר. אני אוהבת את עצמי, ואין לי רגשי אשמה.

כשאין לי רגשי אשמה, יש לי שלווה בלב. הבית מרגיש לי הרמוני, יפה ורגוע, ואני רגועה. המוח שלי ממוקד, ויש לי פתאום כוח לעשות דברים.

כשהבית מלא ערימות של דברים, ניירת, בלגן, צעצועים על כל הרצפה בחדר הילדים, חמש ערימות של כביסה שמחכות לתורן (ולי יש רק שני ילדים!), הכיור מלא כלים ועוד לא התחלתי לבשל לארוחה שהיתה צריכה להתקיים לפני חמש דקות – אני מלאה הרגשה מחורבנת, והלחץ שלי בהתאם. וכשאני לחוצה ומלאה רגשי אשמה ומחשבות שליליות על עצמי – אין לי כוח לכלום!

לכן המטרה הראשונה שלנו היא להרגיש טוב, לסלק את רגשי האשמה מחיינו, לסלק את הקולות השליליים שמדברים לנו בראש, ולאהוב את עצמנו.

וכאשר לאט לאט חודרת השלווה לחיינו, יש לנו כוח.

כי הבית וכל מי שבו, הוא בסיס הכוח שלנו. אם בשטח הזה הכל במקום – גם אצלנו בפנים הכל במקום. רגוע ושליו. וכשיש לנו כוח – יש לנו כוח לגלות את עצמנו, את הכישרונות המיוחדים שלנו, את המתנות שקיבלנו ואת הרצונות האמיתיים שלנו. יש לנו כוח להצמיח כנפיים ולעופף אל על מעולמנו הקטן, להגשים את החלומות הגדולים שלנו! יש לנו ביטחון ושיטה לעשות כל דבר שנרצה. פליי ליידי כתבה שני ספרים שנעשו לרבי מכר, מתוך השלווה שקיבלה בעזרת השיטה, ובזכות השיטה שלימדה אותה לעשות קצת כל יום בשעה קבועה.

מה הייעוד שלך?

האם את מוכנה לצעוד את הצעד הראשון במסע לגלות את האשה הנהדרת שמתחבאת מתחת לבלגן, או למחשבות השליליות, או לחוסר האירגון?

באהבה,

בשמת אבן-זהר