הירהורים על אירגון הבית והחיים 3 – סדר חודשי

ד"ר בשמת אבן-זהר

 

 

יום א

יום ב

יום ג

יום ד

יום ה

יום ו

שבת

הכניסה ופינת האוכל

 

 

 

 

 

 

 

בוקר

 

 

 

 

 

 

 

יום

 

 

 

 

 

 

 

ערב

 

 

 

 

 

 

 

המטבח

 

 

 

 

 

 

 

בוקר

 

 

 

 

 

 

 

יום

 

 

 

 

 

 

 

ערב

 

 

 

 

 

 

 

חדר האמבטיה ועוד חדר

 

 

 

 

 

 

 

בוקר

 

 

 

 

 

 

 

יום

 

 

 

 

 

 

 

ערב

 

 

 

 

 

 

 

חדר השינה

 

 

 

 

 

 

 

בוקר

 

 

 

 

 

 

 

יום

 

 

 

 

 

 

 

ערב

 

 

 

 

 

 

 

הסלון

 

 

 

 

 

 

 

בוקר

 

 

 

 

 

 

 

יום

 

 

 

 

 

 

 

ערב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כפי שאפשר לראות, זוהי טבלה של חודש. השורה העליונה מונה את ימי השבוע לפי השבוע העברי שלנו, שמתחיל ביום ראשון. כל שורה אפורה מספקת מקום ריק לרשום תאריכים.

שמות החדרים בבית צבועים במרקר צהוב, לפי החלוקה לאיזורים שהנהיגה פליי ליידי. כל שבוע מתמקדים בחדר או בחדרים אחרים.

לגבי כל שבוע, סימנתי שורה ל"בוקר", "יום" ו"ערב" עבור שלושה ההרגלים הקבועים הראשונים. לדוגמא: כל בוקר אנחנו מסדרות את המיטה, כל יום אנחנו מקדישות חמש דקות לפינוי משהו מהבית, וכל ערב אנחנו מבריקות את הכיור. או: כל בוקר אנחנו מתלבשות עד הנעליים, כל יום אנחנו מקדישות חמש דקות למיון ופינוי משהו מהבית, וכל ערב אנחנו מכינות את הבגדים למחר.

את מוזמנת להתאים לעצמך את הטבלה ולהדפיס לעצמך, לפי נוחיותך.

 

בשיטה של פליילידי, מחלקים את הבית לחמישה איזורים (בהתאם לחמשת שבועות החודש):

האיזור הראשון הוא איזור הכניסה לבית ופינת האוכל. אלה שני איזורים מאוד בולטים. הכניסה היא הדבר הראשון שאנחנו והאורחים שלנו רואים כשבאים אלינו. אולי אנחנו כבר לא רואים איך זה נראה, כי אנחנו רגילים – אבל תפיסות שונות מדגישות את החשיבות של איזור הכניסה. למשל, בפנג שוואי אפשר למצוא כל מיני כללים שמכוונים אותנו להשאיר את איזור הכניסה לביתנו נקי מחסימות, מזמין והרמוני.

האם לפני הדלת שלנו יש מצבור של זבל? האם העציצים בכניסה נובלים? האם הדלת שלנו מלוכלכת או במצב רע? האם מאחורי הדלת תלויים המון דברים שמקשים על הכניסה לבית? האם אפשר למצוא שם ערימות של דברים מיותרים, או בלגן של נעליים?

פינת האוכל היא המקום שבו אמורה המשפחה לאכול ביחד. מובן, שאם יש לכם שתי פינות אוכל – שולחן אוכל במטבח, למשל, שבו אוכלת המשפחה, ועוד שולחן אוכל יפה לאורחים – אז יש לכם שני איזורים לטפל בהם. אחד או שניים, בכל מקרה אנו רוצים שולחן נקי ופנוי מדברים, אולי אפילו מקושט באגרטל או בקישוט מרכזי אחר. זה הרצוי. ומה המצוי? האם שולחן האוכל הוא המקום שמושך אליו ערימות של דואר, ניירת ובלגן אחר? האם שולחן האוכל נשאר מלא פירורים וליכלוך אחרי הארוחה? האם מרוב דברים ששמתם על השולחן אין מקום לאכול? (ויטמינים ותרופות, גליל נייר, קערית קטנה שכבר התרוקנה מתוכנה, כל מיני תבלינים שלא חזרו למקום, כמה ניירות שרציתם לטפל בהם, קופסא מכוסה אבק ששכחתם כבר מה בתוכה, ועוד ועוד?)

 

האיזור השני הוא המטבח. זה האיזור שבו מתחילים את המשימה הראשונה בצעדים שלנו לשינוי: הברקת הכיור. במטבח יש לנו כיור שנוטה להתמלא בכלים ולהתלכלך; שיש שנוטה להתמלא כלים, מכשירים, מיכלי אוכל ועוד חפצים שונים ומשונים שכל קשר בינם לבין תפקידי המטבח מקרי בהחלט; תנור וכיריים שנוטים להתלכלך במהלך הבישול; ארונות, מדפים ומגירות שנוטים להתבלגן, להתלכלך ולהתמלא בכל מיני פריטים שמעולם לא השתמשנו בהם ולעולם גם לא נשתמש; מקרר שלעתים אפשר למצוא בו קופסאות עם תוכן חשוד ובלתי מזוהה, ולעתים הוא דווקא ריק מדי, כי לא ערכנו רשימת קניות טובה ולא עשינו את הקניות בזמן; ורצפה שנוטה להתלכלך יותר מבכל חדר אחר בבית.

 

האיזור השלישי הוא חדר האמבטיה ועוד חדר. אם יש יותר מחדר אמבטיה אחד, אפשר לבחור לטפל בכולם בשבוע של חדר האמבטיה, או שכל חודש נגיע לחדר אמבטיה אחר בתורו. החדר הנוסף יכול להיות למשל חדר ילדים, חדר עבודה, מזווה אם הוא חדר נפרד מהמטבח, ממ"ד, חדר אורחים אם יש לנו דבר כזה, ועוד. אם יש לנו שניים או יותר חדרים מסוג "חדר נוסף", למשל, חדר עבודה ושני חדרי ילדים, אנחנו שוב יכולים לבחור אם נטפל בכולם בשבוע החודשי, או שכל חודש נטפל רק באחד מהם. אם מדובר בחדרי ילדים, והילדים כבר מספיק גדולים, אולי אפשר לעניין אותם בפעילות מהנה שקשורה בניקוי החדר שלהם (בעזרת שרביט הקסמים?).

 

האיזור הרביעי הוא חדר השינה, והכוונה כמובן לחדר השינה של ההורים, על כל מה שיש בו (אבל לא כולל חדר האמבטיה, אם יש). זה החדר שצריך להיות החדר הרגוע והשקט בבית. זוהי הפינה הפרטית שלנו, ואם המיטה המשפחתית נמצאת שם, יהיה לנו חשוב במיוחד שהילדים יירדמו שם בקלות ובמהירות... לכן החדר הזה צריך להיות נעים ופנוי. בלי ערימות מתחת למיטה, בלי ערימות צוברות אבק על השידות, בלי חפצים שאינם שייכים אליו, כי מקדש השינה שלנו איננו מחסן. בדרך כלל, המיטה היא הרהיט הגדול ביותר בחדר השינה. לכן, אחת המשימות הראשונות שנכנסות לסדר היום שלנו היא לסדר את המיטה, כדי שכל חדר השינה ירגיש נעים ומסודר. לא מדובר בעבודה קשה ותובענית. כזכור, אנחנו מסלקות את קללת הפרפקציוניזם מהחיים! בסך הכל אנחנו רוצות שיהיה מראה מסודר. זה הכל. אפשר להשיג אותו בניעור השמיכות ופריסתן על המיטה ככיסוי, או בקיפול השמיכות זו לצד זו למרגלות המיטה, או ביישור "בערך" ופריסת כיסוי מיטה מעל לכל, אם יש לנו ואנחנו אוהבות אותו – כל שיטה שנראית בעיניכן סבירה ופשוטה לביצוע היא שיטה טובה. הרעיון הוא, שהסידור לא ייקח לנו יותר משתי דקות, והאפקט – מרשים.

 

האיזור החמישי והאחרון הוא הסלון. או "החדר הגדול". אצל רובנו, הוא גם חדר המשפחה, וגם החדר שהאורחים רואים יותר מכל. זהו האיזור המשותף והציבורי הגדול של הבית שלנו. אם הסלון מסודר – כבר יש לנו פחות רגשי אשמה כשמישהו דופק בדלת. מה יש לנו בדרך כלל בסלון? ספות וכורסאות – שאנחנו רוצים אותן מסודרות, ובלי שום חפצים עליהן. שולחן סלוני או כמה שולחנות – שאנחנו רוצים אותם ריקים מכל דבר, אולי חוץ מקישוט אחד יפה. שטיח – שאנחנו רוצות אותו נקי. ומה באמת קורה בסלון שלנו? האם הילדים מביאים את כל הצעצועים והמשחקים לשטיח הגדול ומשאירים אותם שם בבלגן? האם הספות מכוסות במעיל שמישהו זרק שם כשנכנס הביתה, בערימת הכביסה שלא הספקנו לקפל, בחמישה ספרים שכמה מבני הבית השאירו שם באמצע הקריאה, בעיתון שהבעל קרא אתמול בבוקר ובשמיכת הטלביזיה הזרוקה שם בערימה מבולגנת? האם מתחת לשולחן מתחבאות הנעליים של אבא (שעכשיו מחפש אותן ולא מוצא)? ובשני צידי החדר, נעלי הבית של מישהו שהגיע לסלון בנעלי בית ויצא משם יחף?

 

שיטת האיזורים בנויה כך: כל חודש קלנדארי מתחיל את סבב האיזורים מחדש. אצל פליי ליידי מדובר בחודש הלועזי. אנחנו יכולות לבחור גם בחודש העברי, אם כך נרצה. השבוע הראשון בחודש (הכניסה ופינת האוכל) והשבוע האחרון בחודש (הסלון) בדרך כלל יוצאים שבועות חלקיים, כי החודש אינו מתחיל בהכרח ביום ראשון בשבוע. המטבח, האמבטיות וחדר השינה זוכים תמיד לשבוע שלם, כי הם באמצע החודש.

 

כל שבוע מוקדש למשימות פרטניות יותר באיזור שהגיע תורו. לפי חוקי פליי ליידי, אסור לנקות את החדר ניקוי מפורט ויסודי עד שלא סיימנו להוציא ממנו את כל הדברים המיותרים. זה אומר, שאם רק התחלנו, אז כשמגיע תורו של חדר מסוים, כל מה שאנחנו אמורות לעשות בו הוא להקדיש לו מדי יום כמה דקות כדי לפנות ממנו דברים שאנחנו לא אוהבות, לא צריכות ולא משתמשות בהם. זהו! כמה דקות כל יום, וגמרנו את העבודה! רק כמה דקות כל יום, באופן קבוע – יביאו אותנו תוך כמה חודשים לחדר פנוי שיש בו רק מה שצריך להיות בו. חדר פנוי קל יותר לנקות ולתחזק. משטחים ריקים ופנויים קל לנקות מאבק. שטיח בלי כלום קל לשאוב. רצפה ריקה מערימות קל לשטוף. והכל – לאט לאט, בהדרגה, בצעדים קטנים.

 

רומא לא נבנתה ביום אחד, וגם הבית שלנו לא יהיה מסודר בבת אחת.

 

שיטת האיזורים אמורה להיות מותאמת לכל אחת לא רק לפי הבית שלה, אלא לפי אורח החיים שלה וההעדפות שלה. למשל, יש כאלה שלא מוצא חן בעיניהן להקדיש כל שבוע לאיזור אחר. לכן, הן בוחרות להקדיש כל יום לחדר אחר, לפי סבב שמתאים להן. אפשר להחליף את הסדר של האיזורים, את הזמן המוקדש להם, כל מה שרוצים. מצד שני, לפעמים קל יותר להיעזר בסדר שמישהי כבר קבעה מראש, כי למה להוסיף לעצמנו עוד בלגן ועומס גם להחליט החלטות כה גורליות, אם נטפל במטבח כל שבוע שני בחודש או מדי יום שני בשבוע? (-:

 

השיטה הזאת מבטאת את העקרונות החשובים ביותר בסדר ובאירגון שלנו:

אנחנו לא מנקות את כל הבית בבת אחת.

אנחנו לא מעמיסות על עצמנו יותר מדי עבודה, ומתייאשות מהגודל שלה ומהצורך שלנו לפרפקציוניזם, או מרגשי האשמה שלנו על כל מה שאנחנו "לא עושות" או "לא עושות כמו שצריך".

אנחנו בונות הרגלים קבועים, שבהם מחלקים כל "משימה גדולה" להרבה משימות קטנות, ובמקום לעשות משהו ענקי פעם אחת (ואחר כך להיות מיואשות לשנה וחצי) – נעשה רבע שעה כל יום והבית יתארגן מעצמו.

 

ואחרי שהחדר מפונה לגמרי מכל דבר מיותר?

אז אנחנו לוקחות דף ועט, עומדות בפתח החדר, מתבוננות סביב-סביב, ועושות רשימה פשוטה של כל מה שאנחנו רוצות לנקות פעם בחודש בחדר הזה. לדוגמא, רשימה מפורטת לניקוי היסודי בחדר השינה שלי, מלמעלה למטה, תיראה כך:

- ניקוי תריסים וחלון

- ניקוי אבק ממסגרת ארון הבגדים

- לנקות מעל לדלת

- לנקות מסגרות התמונות והראי

- לנקות המדף הקטן

- ניגוב אבק מהטלביזיה והזרוע

- שאיבת אבק מהאהיל

- ניגוב אבק מהשידות

- השענת המזרונים לקיר

- קיפול משטחי העץ

- רחיצת רצפה

ואם תשימו לב – לא רשום כאן "להחליף כלי מיטה", כי את זה אני עושה כל יום חמישי בברכת הבית השבועית. לא רשום כאן "לפנות את השידות" כי לזה אני דואגת יום-יום בהרגלים הקבועים שלי. לא רשום כאן "לשים את הנעליים במגירות הנעליים", כי לזה אני דואגת בהרגלים הקבועים שלי. לא רשום "לפנות את הכביסה מהמיטה", כי לזה אני דואגת בהרגלים הקבועים שלי.

 

אבל זהירות! אני שוב מזכירה – לא לרוץ לפני שהתחלתן ללכת!

מתחילים בקטן: בהרגל קטן אחד או שלושה, שעושים כל יום. בפינוי דברים מיותרים מהבית, חמש דקות כל יום. בשבת – חופש!

באהבה,

בשמת