|
הירהורים
על אירגון הבית והחיים 2 – השימוש בטיימר |
|
ד"ר בשמת אבן-זהר |
|
|
|
|
|
לכל מפגש בחוג אני מגיעה, כמובן,
"חמושה" בטיימרים שלי. ולא זו בלבד, אלא שבעקבות "בקשות
הקהל" גם אצתי-רצתי לחנות וקניתי את כל הטיימרים שהיו שם בשביל משתתפות
בחוג. |
|
למה הטיימר כל כך חשוב? מה הוא עושה? |
|
הטיימר עושה רק את מה שהוא יודע: מצפצף בקול מרגיז
כשנגמר הזמן שקצבנו לו. כמו בכי של תינוק, זהו צליל שאי אפשר להתעלם ממנו. אבל
מה המטרה שלו, ככלי לאירגון החיים שלנו ולהכנסת קצת סדר בחיים? עד עכשיו אולי
הכרנו אותו בסך הכל בתור כלי לאפיית עוגות, או מקסימום לאפייה ובישול. דבר מוכר,
פרקטי וטבעי הוא לנו להעמיד שעון על 45 דקות בשביל לדעת מתי להוציא את העוגה
מהתנור – לא מוכר ולא טבעי להעמיד שעון כדי להקציב לעצמנו זמן לעבור על ערימת
ניירת, או אפילו בשביל לקרוא סיפור לילדים! |
|
במסגרת מאמצינו להיות יותר מאורגנות, הטיימר בעצם
משמש אותנו בתור כלי לפוקוס. כלומר, הוא מפקס אותנו, ממקד אותנו – בכאן
ועכשיו, במשימה הקצרה שהועדנו לדקות הקרובות. לא כל אחת זקוקה לכלי הזה (יש כאלה
שנולדו מאורגנים, והסדר זורם להם מהידיים ), אבל אלה שזקוקות לו - מגלות שהוא כלי להרבה מאוד
שימושים. |
|
במקום של כבוד: טיימר לאפיה. |
|
אבל גם: טיימר שיזכיר לי לבדוק אם הסיר שלי לא
רותח כבר, במקרה (רק שלשום הצלחתי כמעט לשרוף את הבצל שאמור היה להיות מאודה
קלות בחמאה רק מפני ש"קפצתי לרגע למחשב לטפל במשהו" ושכחתי לגמרי
מהבישול, כי שכחתי לשים טיימר). |
|
טיימר לסידור הבית, כדי למקד אותי מכמה בחינות:
ראשית, שאדע מראש שזה ייקח רק רבע שעה (או חמש דקות, או אפילו שתי דקות – מה
שקבעתי); שנית, כדי שלא אסחף פתאום לעשות משהו אחר באמצע המשימה שקצבתי לה רבע
שעה (כי אז אני מפסיקה באמצע, נסחפת למשימה שנייה, ממנה נסחפת למשימה שלישית,
וכך כל היום עד שבערב יש לי הרגשה מטושטשת שלא עשיתי שום דבר – והרי כל היום
הייתי על הרגליים!), ושלישית, כדי שלא אעשה יותר מרבע שעה. כך הציפצוף מסמן לי:
זהו! להפסיק! נגמר הזמן למשימה הזאת, אַת אֶת שלך עשית, ואת פטורה להיום! |
|
טיימר לכל פעילות שדורשת פוקוס וריכוז, ושאנחנו
בסכנה לברוח ממנה: למשל, כשעשיתי כמות גדולה של חשבונות, שמתי טיימר על 3 דקות.
כל 3 דקות ציפצופים. ככה, זה שמר אותי בפוקוס על המשימה וגם אם נסחפתי פתאום
לעשות משהו אחר, ישר חזרתי. או למשל, בבדיקת עבודות או בחינות – אפשר לשים טיימר
לפני בדיקת כל מחברת, אם יודעים כמה זמן זה לוקח לנו בממוצע. אם לא יודעים, אפשר
לבדוק כמה זמן יעיל לנו להקציב. כי לאחת, הציפצוף באמצע הבדיקה רק מוציא
מהריכוז, ולשניה, הציפצוף הזה מזכיר שהיא בוהה באותו עמוד כבר חמש דקות ולא
מתקדמת... |
|
טיימר שיזכיר לנו לנוח - כן, לזכור להכניס את המנוחות
לתוך רשימת המשימות! הפרפקציוניסטיות שמרגישות רגשי אשמה על המנוחה, צריכות את
זה. לתוך המשבצת הזאת נכנס גם הרעיון לשים טיימר לארוחות – אם את מאלה שבאמצע
הביס נזכרות שלא הוצאת את הכביסה מהמכונה, או שצריך להשקות את העציצים, או בדיוק
בוער לך למיין את הניירת. סטופ! שימי טיימר! לאכילה מגיע הכבוד שלה, כי זה הכבוד
שלך לעצמך, וזה הטיפול שלך בעצמך. |
|
חשוב שנקדיש לכל משימה את הזמן שלה, ולא ננסה
"לחסוך" על ידי הניסיון לעשות כמה דברים בבת אחת. נכון, אנחנו יכולות
לעשות את זה. אבל מתברר, שיש לזה מחיר. והמחיר הוא התרוצצות, טישטוש, חוסר
אירגון, ובלגן בכל מיני מקומות בחיים שלא טובים לנו. |
|
|
|
לא כל אחת זקוקה לזה. |
|
רק חמש דקות – זה לא נראה נורא, נכון? |
|
וכבר הראש יותר מאורגן והבית במצב יותר טוב
מאתמול. |
|
|
|
באהבה, |
|
בשמת אבן-זהר |